תמצית הרעיון המונח בבסיס גישת 'היסטוריה גדולה' הוא לספר סיפור מוצא בן זמננו המבוסס על חשיבה מדעית. זאת, בשונה מסיפורי מוצא מסורתיים שהתגבשו בעבר ובקרב תרבויות שונות, שבחלקם עדיין אוחזת מרבית האנושות.
האם אפשר ונכון ללמוד בשעת משבר ומלחמה מ'ההיסטוריה הגדולה' שלנו? – כלומר מסיפורו של היקום מאז היווצרותו במפץ הגדול לפני מיליארדי שנים ועד ימינו. על מנת לענות על שאלה זו, הבה נפליג כמאה שנה לאחור, אל שעת סיומו של משבר גלובלי חריף במיוחד: "המלחמה הגדולה". נוכח היקף החורבן שבפניו ניצבה הציוויליזציה המערבית, הציע אחד מסופרי המדע הבדיוני בן התקופה, הרברט ג'ורג' ולס (H.G.Wells) תשובה מעניינת ויומרנית, במסגרתה ביקש לשרטט את סיפורו של המין האנושי ממעוף הציפור תחת הכותרת "מהלכה של ההיסטוריה". ולס שיתף את קוראיו במניעים האידאולוגיים שעמדו מאחורי הפרסום:
"מעתה לא ייתכן שלום, הרי הדבר ברור לנו, אם לא יהיה זה שלום משותף לעולם כולו; לא תיתכן רווחה, אם לא תהיה זו רווחה לכול. אבל לא ייתכנו שלום ורווחה לכל בלי רעיונות היסטוריים משותפים... באין כל דבר מלבד מסורות לאומניות צרות, אנוכיות ומנוגדות, נגזר על גזעים ועל עמים להיסחף הלאה אל סכסוכים ואל חורבן."
בשנים האחרונות נדרשה החברה בישראל להתמודדות רחבת היקף עם משברים בעלי מאפיינים שונים: ממשבר הקורונה, דרך משברי הבחירות והשסע המשטרי וכעת המלחמה שהחלה בטבח בשבעה באוקטובר. במהותם, תובעים משברים התמודדות עם שינויים, לעיתים כאלה המתרחשים במפתיע ובמהירות גדולה. כבר בשנת 2018, עוד טרם התפרצה מגפת הקורונה, נטען על ידי ארגון ה - OECD, בדו"ח שעסק בדמות הבוגר הרצוי של מערכות החינוך לשנת 2030, כי המאפיין של השנים הבאות יהיה ההכרח להתמודד עם שינויים מהירים וגדולים שיהיה קשה לחזותם מראש. כלומר, הסיקו בארגון, שההכרה במצב של שינויים מתמידים חייבת לגזור לאחור על מערכות החינוך, כזירת יישום מדיניות, שנועדה להכין את הילדים לאתגרי החיים לכשיתבגרו. אם כן, עולה השאלה, כיצד היכרות עם ההיסטוריה הגדולה של קיומנו כבני אנוש השזורים במארג הקוסמי, יכול לתרום להתמודדותנו עם שינויים ומשברים? בדומה לדבריו של ה.ג'. ולס, גם ההיסטוריון דיוויד כריסטיאן הצביע על הפוטנציאל הגלום בפרספקטיבה זו, כבסיס להכרה בהיבטים המאחדים והמחברים את הקיום האנושי המגוון. נדמה שהכרה כזו עשויה לאפשר לאנושות להיטיב ולהתמודד עם המשברים והשינויים התכופים ברחבי העולם.
תמצית הרעיון המונח בבסיס גישת 'היסטוריה גדולה' הוא לספר סיפור מוצא בן זמננו המבוסס על חשיבה מדעית. זאת, בשונה מסיפורי מוצא מסורתיים שהתגבשו בעבר ובקרב תרבויות שונות, שבחלקם עדיין אוחזת מרבית האנושות. שאלות "גדולות" כמו מאין באנו? מי אנחנו? ולאן אנחנו הולכים? נענו בעזרת סיפורי מוצא ודתות אשר התפתחו לאורך מרבית שנותיה של האנושות בכל תרבות על פני כדור הארץ. במהלך מאות השנים האחרונות הובילו בני ובנות ההומו סאפיינס, האדם הנבון המודרני, בחלקים מסוימים של הפלנטה, שינויים בתפיסת המציאות ובדרכי בחינתה. שינוי זה, המבוסס בראש ובראשונה על ההכרה באי הידיעה של בני האנוש, אפשר להפיק תשובות מסוג שונה לחלוטין ביחס לשאלות האנושיות הבסיסיות. במהלך המחצית השנייה של המאה ה 20, לאחר תהליכי הגלובליזציה האינטנסיביים שעברה האנושות וצמיחתו של שיח ביקורתי ביחס למקומה של אירופה בהתפתחות האנושות, התגבש בהדרגה זרם של כתיבת היסטוריה עולמית המשרטט סיפור מוצא אחר, סיפור אשר נשען על יסודות של חשיבה מדעית ומוסבר בעזרת הידע העצום שנצבר עד כה במסגרת התיאוריות המדעיות המקובלות. סיפור מוצא זה שונה מסיפורי המוצא המסורתיים, מכיוון שהוא אינו נסב סביב דת כלשהי או תרבות מסוימת, אלא שואף לספר את סיפורם של כל בני האדם כולם, ואף כולל כרונולוגיה של היקום ושל שאר החיים הידועים לנו. בהוראת הסיפור הזה אנו עוסקים למעשה בהרחבת המבט לטווחי זמן שאינם אינטואיטיביים לכולנו ובהתבססות על מחקר מדעי כדי להבין את ההתרחשויות השונות ביקום.
ציר הזמן מתחיל באירוע הקדום ביותר הידוע כיום למדע: המפץ הגדול, שאירע ככל הנראה לפני 13.8 מיליארד שנים, וסיומו של הסיפור מצוי בפרק העוסק במחשבות על הצפוי לכל החיים על פני כדור הארץ בעתיד. הסיפור מאורגן בשמונה חלקים, שהמעברים ביניהם עומדים במוקד העניין של ההיסטוריה הגדולה ומכונים "ספי-מעבר" (Thresholds). סף-מעבר הוא תקופת מפנה בה התרחש שינוי או ארגון מחדש של אנרגיה וחומר. במסגרת ספי-המעבר נוצרים חומרים חדשים, או שמתפתחים ומתגלים אופנים חדשים של ניצול אנרגיה. לדוגמה, כוכבים נוצרים בעקבות תהליכים המתרחשים באטומי מימן והליום; יסודות כימיים חדשים נוצרים בליבותיהם של כוכבים גוועים; פלנטות נוצרות מגושי קרח ואבק; החיים הראשונים מופיעים על פני כדור הארץ והם מתנהלים לפי סט החוקים המוגדרים באבולוציה. בסף מעבר קריטי נוסף, עולה על במת ההיסטוריה ההומו סאפיינס, אשר הופך לשחקן מרכזי, אם לא המרכזי בהא הידיעה, על פני כדור הארץ. מנקודה זו, ספי המעבר הנותרים במסגרת סיפור זה, מתמקדים בבני האדם, באופנים בהם הם למדו לצבור ידע יחד, ובדרכים שגילו לניצול משאבי הטבע. כאמור, בסופו של הסיפור מגיעים להווה, עם מבט צופה פני עתיד ותהייה לגבי טיבו של סף-המעבר הבא.
ברוח הפדגוגיה הביקורתית נשאלת השאלה: לשם מה לנו ללמוד את ההיסטוריה הגדולה של קיומנו? שאלה זו נשאלת בעוצמה אחרת בעת מצב חירום, כאשר ההווה דחוס, מבלבל, מעורר אימה ולא נכנע בקלות לתסריטים היסטוריים מן העבר. תוך לימוד הכרונולוגיה של ההיסטוריה הגדולה, נערכת היכרות עם העקרונות המארגנים של היקום ועם המבנים האנושיים. אחת המטרות היא לפצח ולהבין את הסיפור המסתבך והולך על פי החוקיות שלו; חוקי הפיזיקה והכימיה, הביולוגיה והחברה. מהלך כזה מבהיר שלכל הווה קדם עבר, שישנו רצף וישנה המשכיות. האיומים והתובנות מכל משבר הן מסדר שונה.
משבר הקורונה יצר שוויון בפני הווירוס הקטלני, לפחות לתקופה מסוימת. התפשטות המגיפה הזכירה עד כמה כל בני האדם קשורים ומשפיעים בהתנהגותם על הכלל וההתמודדות עם אתגר ההפצה הוכיחה שניתן לשתף פעולה בקנה מידה גלובלי, אפילו בין מדינות שנחשבות אויבות. פתרון משבר הקורונה באמצעות חיסונים הציג שוב את הישגי המדע ובסך הכול חיזק את האמון בו, למרות שגשוגן של התנגדויות. לעומת זאת, השסע המשטרי והמלחמה הם משברים אשר העצימו את ההפרדות וההבחנות בין קבוצות בני אדם ועוררו תהיות לגבי היכולת לפתור סכסוכים אנושיים באופן שיבטיח את הטוב עבור כולם. הטבח של השבעה באוקטובר עורר שאלות נוקבות על רוע וסדיסזם והקשר שלהם לאנושיות. בנוסף, תחושת חוסר ההגנה שפשטה בקרב חלקים בציבור העמידה את החוזה הברור מאליו בעת המודרנית, בין המדינה לאזרחיה, בסימני שאלה נוקבים. מה נמצא, אם כן, בין החשיבה על עליית רמת המורכבות וספי-המעבר במיליארדי השנים האחרונות ובין ההווה? נבקש להציע מענה חינוכי בנוגע לתועלת שיש בלימוד היסטוריה גדולה בשעת משבר, ובוודאי בתקופה שבה משבר רודף משבר והשינויים תכופים ומואצים.
היכרות עם תולדות היקום, ובתוכן כמובן גם תולדות האנושות, כפי שהם מוכרות לנו על בסיס מחקר מדעי, מאפשרת לנו למקם את עצמנו ביחס לתהליכי עומק ולגבש פרספקטיבה שונה ביחס לתהליכים "קצרי הטווח" המוכרים לנו. אנחנו חיים ביקום בן פחות מ-14 מיליארד שנים; על כוכב לכת שנוצרו בו בצירוף מקרים ממוזל תנאים ליצירת חיים; נוצרנו לאחר חמש הכחדות המוניות של יצורים חיים; ואנו משתייכים למין שהייתה לו ההשפעה הגדולה ביותר על תנאי כדור הארץ ובזמן קצר להפליא, ככל הנראה בזכות מאפיינים של מוחו. בשעה שמיני קופי אדם והומיניניים אחרים חיו מיליוני שנים מבלי לשנות מהותית את אורחות חייהם, ההומו סאפיינס, שקיים רק כ – 250,000 שנים, הצליח בעשרת אלפים השנים האחרונות, ראשית עם מהפכת החקלאות ולאחריה עם מהפכות רבות נוספות, לשנות את אורחות חייו ואת האופנים בהם הוא משתמש ומפיק באנרגיה. עצם העובדה שלבני האדם הקיימים כיום ישנו מקור משותף וכי הם שייכים לאותו המין, ששרד בשעה שמינים אחרים של הומיניים אחרים נכחדו, מעודדת תלמידים להרהר אודות ההבדלים בין בני האדם הקיימים כיום ולערער על תוקפם.
מפגש של תלמידים עם ההיסטוריה הגדולה מזמן גם שאלות פילוסופיות אודות טיבו של האדם. האם ההומו סאפיינס טוב מנעוריו? האם הוא יצור חברתי, ידידותי וקואופרטיבי? או שמא, האדם מטבעו תוקפן, חשדן ואלים? כאשר עוסקים במהפכה הנאוליטית והמעבר להתיישבות קבע, עולה שאלת "גן העדן האבוד": האם היו אלו הציידים-לקטים בעלי הפנאי ותפיסת האחדות עם כל הקיים, או שמא השיפור המיוחל באיכות החיים הגיע עם מה שמכונה הקידמה? הניסוחים של הגות העת החדשה, או כפי שרבים מאיתנו למדו להכיר כתהום הפעורה בין ז'אן ז'אק רוסו ותומס הובס, ממצים את עיקרי הוויכוח שטרם הוכרע ומתקיים סביבו מחקר גם כיום. במהלך הלימוד של ההיסטוריה הגדולה מתפתחות שאלות אלה כמעט מעצמן בקרב הלומדים ומביאות אותם לשאלה הבלתי נמנעת על ההווה תוך התבוננות לעתיד: האם אנו נמצאים בדרך של קידמה או של הרס, האם אנו מטפחים את הטוב והמאחד שבבני האדם או מובלים על ידי טבענו אל האבדון.
בשעת משבר הכולל בתוכו אלימות, השאלות האלה מנקרות ללא הפסק. כך למשל, הפרספקטיבה של טווח הזמן הארוך מלמדת אותנו, כפי שהראה סטיבן פינקר, כי מבחינה סטטיסטית רמת האלימות שחווים פרטים ואחוזי המוות כתוצאה ממנה הולכים ויורדים לאורך ההיסטוריה ועם התפתחותן של מסגרות מדינתיות. בשעת משבר אלים ניתן להיאחז בפרספקטיבה המאפשרת תחזית לקיום אנושי פחות ופחות אלים, על אף שאין בכל נחמה ברמת הפרטים שנפגעו מאלימות ההווה. אנו מוצאים שהתמקדות זו בתהליכי עומק היא חיובית, או לכל הפחות מעניינת את הלומדים בשעת משבר, משום הריחוק שהיא מעוררת מההווה. ריחוק זה מעודד בתורו התבוננות רפלקטיבית על הגורל האנושי מעבר לאירועי המשבר ההווה מצד אחד, ומצד שני מניח את משבר ההווה בתוך מערכת רחבה של הקשרים העשויה להעניק להם מובן, פשר ואולי גם אפילו תקווה לעתיד.
ביבליוגרפיה מומלצת
רוטחר ברחמן, המין האנושי: היסטוריה של תקווה
יובל הררי (), קיצור תולדות האנושות
יובל הררי (2022), היצורים שלא עוצרים: איך בני האדם השתלטו על העולם, דביר
דיוויד כריסטיאן, היסטוריה גדולה
סוזן בלקמור (2009), מכונת הממים, דברי.
Steven Pinker, The better Angels of our Nature: Why Violence has declined.
H. G. Wells, Outline of History: Being a Plain History of Life and.Mankind, New York 1920. pp. v – vi
